משה רבנו אומץ על ידי העולם כדמות מנהיג גדול. לא היסס לעורר מהומות, לשפוך דמים,
להיות החלטי ונחרץ. על כן יש להיזהר בכבודה של נחרצותו של כל אדם הנושא שם זה. כל שכן פעמיים.
יותר מכל מסמל משה את סבלו של האחד, כי אל הארץ לא בא, וגדולתו כמנהיג ביכולתו להפריד בין גורלו האישי וגורל העם אותו הוא מוביל.
גורלם של הבדואים בהר הנגב נחמץ מגורלו: הם יושבים בתוך הארץ, ואליה לא באו.
יציבת הבדואים בהר הנגב מושפעת במישרין מסביבת המגורים הייחודית שלהם: פחונים ואהלים, מרעה וכבשים, גמלים לטיולים וגמלים לתחרויות בעומק המדבר, גידולי חיטה ופירות של חקלאות וואדיות ובוסתנים נסתרים. הקשר המתמיד עם התרבות העירונית-ישראלית של מצפה רמון משפיע גם הוא. חלקם הגדול תרמו רבות בשרות המדינה, לרבות איברי גוף ,"כי הגשש הולך ראשון". לכל משפחה כמעט יש רכב, והמעטים שלא משתמשים בקביעות בשרותי קו 060 בין מצפה רמון ושדה בוקר.
בין שני ישובים אלו, חוות הבודדים וכפרי הבודדים משני צידי כביש 40 מהווים את הליבה של תושבי הר הנגב . הציר הזה הנו ציר תיירותי מושקע וחשוב לאור פתיחתו העתידית של מלון 'בראשית' במצפה רמון.
יציבתם של הבדואים בכלל מושפעת מהמפגש עם בית הספר הממלכתי דרך ההיכרות עם הכיסא, שאינו מצוי באוהל ובפחון, וכשלי הלמידה והצלחותיה בישיבה בו. המושב האחר שמשפיע על יציבתם ושלא לטובה הם מושבי המכוניות וכמוהם רצפות הבטון בפחונים. עליית מספרם באחוזים בקרב מטופלי גב ואורתופדיה הוא הגבוה ביותר מכלל אוכלוסיית ישראל בעשור האחרון וזאת ע"פ מנהלת מרפאות 'מירב' של מכבי שרותי בריאות.
השונות ביציבת בדואים שנולדו במכתש רמון לפני הפינוי והם הגרעין המייסד בחבל ארץ זה, ובין הצעירים שלמדו בבית הספר היא מובחנת, גם אם למדו רק בכיתות א' וב'.
עדיין, יציבת הבדואים מהר הנגב קרובה לעין ערוך ליציבת הבדואים שמן התקופה העותומאנית לעומת אחיהם שבשולי העיר באר שבע, כמו תושבי היישובים הגדולים לגייה, רהט, צומת שוקת ואחרים.
העדר שטחי מרעה ועיסוק בחקלאות טבעית החל מן הגיל הרך, רצפות קרמיקה ביחידות הדיור של היישוב העירוני, פלישתו של הכיסא אל חיי הבית והעבודה, כל אלה נותנים את אותותיהם ביציבתם ותפקודם הקואורדינטיבי בהקשר של אדמה, מרעה ומדבר.
המשמעות לכך היא שכישוריהם כגששים הולכים ונעלמים, המסורת משתנה ואת מקומה תופסת דתיות של מסגדים ואימאמים. הידע איך לעבד את האדמה בחקלאות ואדיות ושיטפונות,חקלאות ביזנטית בלשונם, הולך ומתמעט ככל שזקני השבט נפטרים. מורשת הקרבה לאדמה מוצאת את ביטויה החדש בקרב הצעירים בהפעלת כלים כבדים של עבודות עפר ושמירת ציוד בשטח בתנאים קשים של קור וחום ובדידות.
אוכלוסיית הבדואים בהר הנגב שונה מכל אוכלוסיה אחרת בנגב מעצם היותם הדבר הקרוב ביותר לשמורת טבע אנושית תחת איום של הכחדה,והיא מוגדרת כך על ידי ארגונים בינ"ל וקבוצות מחקר.
תכניתה של הממשלה לפנותם מכפריהם בנחל אריכא, נחל נפחא , ומישור עבדת אל יישוב קבע בתל ציפורים תביא שינוי אשר בעוד דור אחד יהיה בלתי הפיך ויביא את הקץ על מסורת הקיום הבדואי בנגב. המעבר ליחידות דיור לא יאפשר להמשיך לקיים את המסורת על מרכיביה הראשוניים ביותר כיוון שהיא מועברת בהרגלי חיים הכרוכים בשטח הפתוח של המרעה.
מרעה ושטחי עיבוד חקלאי למכביר קיימים משני צידיו של כביש 40, חלקם הגדול בשטחי אש ואתרי שימור ארכיאולוגיים או שמורות טבע.
העדר היסטורי של תכנית אב לפיתוח הנגב וריבוי אינטרסים ממשלתיים מאפשר לפקידים ממנהל האוכלוסין, מנהל מקרקעי ישראל, ארכיאולוגים ופקחים של רשות שמורות הטבע לעשות בנגב כבשלהם, ומאידך חושף אותם ללחצים מצד אנשי עסקים ובעלי ממון צרי אינטרסים.
המלצות הוועדה של מנהל האוכלוסין משנת 2001 לפנות את הבדואים משני צידי כביש 40
ליישוב קבע בתל ציפורים חופפת להחלטתו של שר התשתיות מאותה שנה למכור את המצוק הצפוני של מכתש רמון למיליארדר דייויד לואיס. אפשר שתאריך היעד לפתיחתו של מלון 'בראשית' היוקרתי שבבעלותו הנו גם תאריך היעד להיות כביש 40 נקי משני צידיו ולכול אורכו משדה בוקר עד מצפה רמון מכל סימן וזכר לפחונים, אוהלים כבשים וגמלים. הסיבה היא שלמצפה רמון ניתן להגיע רק בנסיעה, ומה יראה התייר בבואו ללון בחדר של אלף דולר ללילה הוא גורם יותר חשוב מאשר המשך קיומה של הישות הבדואית בנגב, שכל כולה נעוצה בתבנית הנפש של אדם אשר הטבע והמרעה עיצבו את יציבתו. התייר העדכני אינו אוהב לראות חושות מפח וגרוטאות של העולם השלישי. הימנעות מוחלטת ורבת שנים של המדינה מכל התייחסות לתנאי הדיור של הבדואים והאיסור של בנייה באבן שלא במסגרת יישובי קבע מאושרים יצרה מציאות שבה אלתור יוזמות אישיות והרבה פח הן היוצרות את מראית הנוף של היישוב הבדואי. איסור חפירת בורות לאגירת מים מצד הרשות והגבלות ארכיאולוגיות יוצרים מציאות שבה "האדמה עומדת" כמאמר הבדואים,"ואדמה עומדת היא אדמה סגורה".
היישוב הבדואי בהר הנגב הנו נכס תיירותי וחקלאי. בעיתות של משבר מזון בעולם, הרחבת השטחים החקלאיים והמרת החקלאות האמריקאית -קיבוצניקית של שטחי ענק בחקלאות וואדיות של שיטפונות ומאגרים קטנים בחלקות מבודדות הנו אינטרס ראשון במעלה ודחוף. תנובתו העתידית של האזור יכולה לשרת היטב מלון יוקרה עם מודעות למזון אורגאני. פתרון טכנולוגי-עיצובי לבעייתיות הצורנית של הבנייה בפח הוא דבר פשוט, וכנ"ל לגבי מכולות המגורים של חוות הבודדים. דבקותם של פקידי מנהל האוכלוסין בתכניתם ליישב את הבדואים מחדש פוגעת באינטרס הלאומי שבנגב, בלתי הפיכה בתוצאותיה, ואפשר שהיא מונעת על ידי גורם קבוע של מופע הזעם המחזורי ולא תכנית כוללת ומקיפה לפיתוח הנגב.
ובוודאי לא תכנית נבונה.
מאת צפריר רובין
מורה לחינוך יציבה באמנות טאי צ'י ושיטת אלכסנדר.
אהל דיוואן יציבה
כפר נפחא.
להיות החלטי ונחרץ. על כן יש להיזהר בכבודה של נחרצותו של כל אדם הנושא שם זה. כל שכן פעמיים.
יותר מכל מסמל משה את סבלו של האחד, כי אל הארץ לא בא, וגדולתו כמנהיג ביכולתו להפריד בין גורלו האישי וגורל העם אותו הוא מוביל.
גורלם של הבדואים בהר הנגב נחמץ מגורלו: הם יושבים בתוך הארץ, ואליה לא באו.
יציבת הבדואים בהר הנגב מושפעת במישרין מסביבת המגורים הייחודית שלהם: פחונים ואהלים, מרעה וכבשים, גמלים לטיולים וגמלים לתחרויות בעומק המדבר, גידולי חיטה ופירות של חקלאות וואדיות ובוסתנים נסתרים. הקשר המתמיד עם התרבות העירונית-ישראלית של מצפה רמון משפיע גם הוא. חלקם הגדול תרמו רבות בשרות המדינה, לרבות איברי גוף ,"כי הגשש הולך ראשון". לכל משפחה כמעט יש רכב, והמעטים שלא משתמשים בקביעות בשרותי קו 060 בין מצפה רמון ושדה בוקר.
בין שני ישובים אלו, חוות הבודדים וכפרי הבודדים משני צידי כביש 40 מהווים את הליבה של תושבי הר הנגב . הציר הזה הנו ציר תיירותי מושקע וחשוב לאור פתיחתו העתידית של מלון 'בראשית' במצפה רמון.
יציבתם של הבדואים בכלל מושפעת מהמפגש עם בית הספר הממלכתי דרך ההיכרות עם הכיסא, שאינו מצוי באוהל ובפחון, וכשלי הלמידה והצלחותיה בישיבה בו. המושב האחר שמשפיע על יציבתם ושלא לטובה הם מושבי המכוניות וכמוהם רצפות הבטון בפחונים. עליית מספרם באחוזים בקרב מטופלי גב ואורתופדיה הוא הגבוה ביותר מכלל אוכלוסיית ישראל בעשור האחרון וזאת ע"פ מנהלת מרפאות 'מירב' של מכבי שרותי בריאות.
השונות ביציבת בדואים שנולדו במכתש רמון לפני הפינוי והם הגרעין המייסד בחבל ארץ זה, ובין הצעירים שלמדו בבית הספר היא מובחנת, גם אם למדו רק בכיתות א' וב'.
עדיין, יציבת הבדואים מהר הנגב קרובה לעין ערוך ליציבת הבדואים שמן התקופה העותומאנית לעומת אחיהם שבשולי העיר באר שבע, כמו תושבי היישובים הגדולים לגייה, רהט, צומת שוקת ואחרים.
העדר שטחי מרעה ועיסוק בחקלאות טבעית החל מן הגיל הרך, רצפות קרמיקה ביחידות הדיור של היישוב העירוני, פלישתו של הכיסא אל חיי הבית והעבודה, כל אלה נותנים את אותותיהם ביציבתם ותפקודם הקואורדינטיבי בהקשר של אדמה, מרעה ומדבר.
המשמעות לכך היא שכישוריהם כגששים הולכים ונעלמים, המסורת משתנה ואת מקומה תופסת דתיות של מסגדים ואימאמים. הידע איך לעבד את האדמה בחקלאות ואדיות ושיטפונות,חקלאות ביזנטית בלשונם, הולך ומתמעט ככל שזקני השבט נפטרים. מורשת הקרבה לאדמה מוצאת את ביטויה החדש בקרב הצעירים בהפעלת כלים כבדים של עבודות עפר ושמירת ציוד בשטח בתנאים קשים של קור וחום ובדידות.
אוכלוסיית הבדואים בהר הנגב שונה מכל אוכלוסיה אחרת בנגב מעצם היותם הדבר הקרוב ביותר לשמורת טבע אנושית תחת איום של הכחדה,והיא מוגדרת כך על ידי ארגונים בינ"ל וקבוצות מחקר.
תכניתה של הממשלה לפנותם מכפריהם בנחל אריכא, נחל נפחא , ומישור עבדת אל יישוב קבע בתל ציפורים תביא שינוי אשר בעוד דור אחד יהיה בלתי הפיך ויביא את הקץ על מסורת הקיום הבדואי בנגב. המעבר ליחידות דיור לא יאפשר להמשיך לקיים את המסורת על מרכיביה הראשוניים ביותר כיוון שהיא מועברת בהרגלי חיים הכרוכים בשטח הפתוח של המרעה.
מרעה ושטחי עיבוד חקלאי למכביר קיימים משני צידיו של כביש 40, חלקם הגדול בשטחי אש ואתרי שימור ארכיאולוגיים או שמורות טבע.
העדר היסטורי של תכנית אב לפיתוח הנגב וריבוי אינטרסים ממשלתיים מאפשר לפקידים ממנהל האוכלוסין, מנהל מקרקעי ישראל, ארכיאולוגים ופקחים של רשות שמורות הטבע לעשות בנגב כבשלהם, ומאידך חושף אותם ללחצים מצד אנשי עסקים ובעלי ממון צרי אינטרסים.
המלצות הוועדה של מנהל האוכלוסין משנת 2001 לפנות את הבדואים משני צידי כביש 40
ליישוב קבע בתל ציפורים חופפת להחלטתו של שר התשתיות מאותה שנה למכור את המצוק הצפוני של מכתש רמון למיליארדר דייויד לואיס. אפשר שתאריך היעד לפתיחתו של מלון 'בראשית' היוקרתי שבבעלותו הנו גם תאריך היעד להיות כביש 40 נקי משני צידיו ולכול אורכו משדה בוקר עד מצפה רמון מכל סימן וזכר לפחונים, אוהלים כבשים וגמלים. הסיבה היא שלמצפה רמון ניתן להגיע רק בנסיעה, ומה יראה התייר בבואו ללון בחדר של אלף דולר ללילה הוא גורם יותר חשוב מאשר המשך קיומה של הישות הבדואית בנגב, שכל כולה נעוצה בתבנית הנפש של אדם אשר הטבע והמרעה עיצבו את יציבתו. התייר העדכני אינו אוהב לראות חושות מפח וגרוטאות של העולם השלישי. הימנעות מוחלטת ורבת שנים של המדינה מכל התייחסות לתנאי הדיור של הבדואים והאיסור של בנייה באבן שלא במסגרת יישובי קבע מאושרים יצרה מציאות שבה אלתור יוזמות אישיות והרבה פח הן היוצרות את מראית הנוף של היישוב הבדואי. איסור חפירת בורות לאגירת מים מצד הרשות והגבלות ארכיאולוגיות יוצרים מציאות שבה "האדמה עומדת" כמאמר הבדואים,"ואדמה עומדת היא אדמה סגורה".
היישוב הבדואי בהר הנגב הנו נכס תיירותי וחקלאי. בעיתות של משבר מזון בעולם, הרחבת השטחים החקלאיים והמרת החקלאות האמריקאית -קיבוצניקית של שטחי ענק בחקלאות וואדיות של שיטפונות ומאגרים קטנים בחלקות מבודדות הנו אינטרס ראשון במעלה ודחוף. תנובתו העתידית של האזור יכולה לשרת היטב מלון יוקרה עם מודעות למזון אורגאני. פתרון טכנולוגי-עיצובי לבעייתיות הצורנית של הבנייה בפח הוא דבר פשוט, וכנ"ל לגבי מכולות המגורים של חוות הבודדים. דבקותם של פקידי מנהל האוכלוסין בתכניתם ליישב את הבדואים מחדש פוגעת באינטרס הלאומי שבנגב, בלתי הפיכה בתוצאותיה, ואפשר שהיא מונעת על ידי גורם קבוע של מופע הזעם המחזורי ולא תכנית כוללת ומקיפה לפיתוח הנגב.
ובוודאי לא תכנית נבונה.
מאת צפריר רובין
מורה לחינוך יציבה באמנות טאי צ'י ושיטת אלכסנדר.
אהל דיוואן יציבה
כפר נפחא.
